הפקידים לאספת פאריז, הוכרחו להתעכב שם, גם בימי חג הסוכות, להשיב דבר דבור על אופניו, על כל אחת ואחת מהשאלות ששאל מהם המלך. ובהיות שאם אדם שנתמלא זקנו, ישב חמישה או שישה ימים בלתי יתגלח, נחשב לו לחסרון דרך ארץ, ויתבייש לעמוד בין הגויים. עמד השואל ליידע האם הפקידים הנזכרים לעיל, שכבר גילחו ערב הרגל, יכולים לחזור ולגלח את זקנם בחול המועד ולסמוך על רבינו תם, שמתיר, מפני שהאומות שיודעים שהם פקידי המלך, אם יראום מנוולים בזקן ארוך, קרוב הדבר שילעיגו אותם, וירגנו עליהם לאמור, שהם קרואי המלך, ובעיר המלכוה אין להם דרך ארץ, וזה אולי יזיק אל מגמת הפקידים, שהיא להוכיח אל המלך, שהיהודים יכולים לשמור דתם ולנצור הלכות דרך ארץ כמו שאר האומות, והילכך שמא על זה נאמר, שביטולה של תורה היק קיומה. ...
שבנידון שלנו, שמלבד שיש רבנו תם, שמתיר, יש עוד פרטים, שבעבורם חשבו לעצמם שהוא מותר, שאפשר להעלים עין לגמרי, ודי שיקבלו עליהם לא לפרוץ גדר גם להבא