אם הכרת השכנים בכלל, באיזו ארץ שהיא, אפילו במקום שההומוגניות ידועה, מצויה בין האלמנטים השונים, היא בבחינת תנאי ראשון לקיום ולהתקדמות, בארץ כארצנו, ארץ הטרוגנית, מרובת גוונים, במלא מובנה של מילה זו, ארץ שהאלמנטים העיקריים שבה - היהודים והערבים, שונים ביניהם תכלית שינוי, על אחת כמה וכמה. היהודים בארץ ישראל הם אמנם מזרחיים בגזע, אבל הם מערביים גמורים בתרבותם, ובהשקפת עולמם. מה שאין כן הערביים שהם מזרחיים גמורים בגזע וגם בתרבות, ואין מן הצורך, לפי דעתי, להרבות במילים על התוצאות ועל ההבדלים הגדולים, שישנם בין שתי התרבויות הנזכרות לעיל, העושות את נושאיהן לשני טיפוסים נפרדים זה מזה, מן הקצה אל הקצה. אם לא תהיה התאמצות מצידנו, אנו היהודים, להבין את שכנינו, ולהכיר אותם הכרה יסודית וברורה, בכל היקף חייהם, ובכל מהלך מחשבותיהם, ועיקרי מנהגיהם, הרי אותה ההתקרבות שאנחנו מחפשים אותה ורוצים בה, ואפשר שגם הטובים שבערביים עצמם, מחפשים אותה ורוצים בה, וכאלה ישנם לא מעטים, תישאר תמיד ממנו והלאה. האמצעים המדיניים והכלכליים הם בוודאי חשובים מאד מצד עצמם, אלא שלמרות חשיבותם המרובה, אי אפשר יהיה להוציא מהם את כל התועלת הרצויה, אם לא תקדים להם ההכרה הברורה של דרכי החיים ומנהגיהם של שכנינו.