הביטויים: 'רעך', 'אחיך', 'עמיתך', מתכוונים אל בני ישראל, אפילו במצווה הנעלה שבפרשת קדושים: 'ואהבת לרעך כמוך', המקבילה לתחילת של הפסוק: 'לא תקום ולא תטור את בני עמך'. אבל בהמשך אותו הפרק עצמו נאמר במפורש: 'כאזרח מכם יהיה לכם, הגר הגר אתכם' - כלומר הנוכרי, לפי הוראת המילה 'גר' במקרא, 'ואהבת לו כמוך'. - ואם כן הדבר, כל בני האדם במשמע. חוקי התורה מתכוונים לעם ישראל בארצו, ובחברה הישראלית שבארץ ישראל, אין אלא שני סוגים אלו של בני אדם: בני ישראל והגרים, ואם שניהם במשמע, כל בני האדם במשמע. ובזמן שבני ישראל נמצאים בגולה בארץ אחרת, אז כל בני אדם שבאותה הארץ כלולים במושג 'רעך', כפי שיוצא משימוש הלשון העברית: 'איש מאת רעהו ואשה מאת רעותה'. שם רעהו ורעותה הם המצרים והמצריות. כל איש מצרי הוא רעהו של כל איש מישראל, וכל אשה מצרית היא רעותה של כל אשה ישראלית.