A Short Tribute
חכם רחמים נאהורי נולד לאמו לאביו ביום י"ב מנחם-אב תרס"ב (1902) בעיר עונבה (בון), שבאלג'יריה.
בגיל צעיר התייתם מאביו ועזב את הלימודים בכדי לפרנס ביחד עם אמו האלמנה את אחיו. במקביל לעבודתו ועזרתו בבית הוא למד תורה בכוחות עצמו ללא מורה או רב מסוים.
בשנת תר"ף (1920), בהגיעו לגיל שמונה-עשרה, החליט לממש את תשוקתו ללימוד תורה מעמיק והלך ללמוד אצל רבה הראשי של בון, חכם יעקב הכהן, שכבר לאחר שנתיים, בשנת תרפ"ב (1922), הסמיכו כרב ומורה הוראה בישראל. כדרך חכמי הספרדים, לא רצה חכם רחמים נאהורי להנות מכתרה של תורה, ועל-כן התפרנס כשוחט ואף פתח חנות בשר ועבד בה כקצב.
בשנת תרצ"ז (1937), לאחר מותו של חכם יעקב שושנה, רב העיר בון, ביקשו ראשי הקהילה מחכם רחמים נאהורי לכהן כרב העיר. חכם רחמים נאהורי קיבל על עצמו את התפקיד, והחל להתמודד עם ההשפעה הצרפתית העמוקה, שדחקה את לימודי התורה לשולי החינוך. חכם רחמים נאהורי פתח תלמוד תורה יומי לילדים לאחר שעות הלימודים, ואף ייסד מחנות קיץ תורניים בחופשות הקיץ. בהמשך הכשיר תלמידים ללימודים בישיבות מחוץ לאלג'יר, ואף ייסד בית ספר לרבנים בעיר הבירה אלג'יר.
בשנת תש"ה (1945), עם תום מלחמת העולם השנייה, חכם רחמים נאהורי ארגן את עניני הכשרות והשחיטה בעיר. כל ההכנסות היו קדש לקופת אליהו הנביא - קופת גמילות החסדים של הקהילה.
בשנת תשכ"ב (1962) עם קבלת אלג'יר עצמאות, נותר חכם רחמים נאהורי בעירו כל עוד נותרו בעיר מניין יהודים. כשעזבו עזב עימם לפאריס, והתמנה כאב בית דין. גם בפאריס השרה אווירה של קדושה על רבים מתושבי העיר. הוא פעל לפתיחת מקוואות, חנויות, מסעדות ואטליזים כשרים.
בשנת תשמ"ה (1985) ביום כ"א בתמוז, נפטר חכם רחמים נאהורי, ונקבר בהר הזיתים בירושלים. לאחר מותו הוקמה ישיבת 'כיסא רחמים' בסנהדריה, הקרויה על שמו.
חכם רחמים נאהורי לא כתב וסידר את חידושיו על-מנת להדפיסם, אולם תלמידיו קבצו אחר פטירתו קובץ של חידושים, תשובות ומכתבים שנקרא 'רחמיך הרבים'. חלק נוסף מכתביו הודפסו (בהשתתפות רבנים נוספים מדורו) באסופת מאמרים ודרושים שהתפרסמו בירחון 'הירח' ואוגדו לספר.
A few quotes from the Rabbi on 'Love of Israel' in which he teaches to bring people into the fold with the great compassion of a mother holding her child to her bosom
"And He said, "Put your hand back into your bosom. He put his hand back into his bosom; and when he took it out of his bosom, there it was again like the rest of his body." The Holy One, blessed be He, teaches a great lesson to our Teacher Moses, may he rest in peace. For Moses, after seeing what Dotan and Aviram had done and how they had become informants, thought it would be impossible for the People of Israel to repent - having been tainted in Egypt and become a single nation, with no differences between them - and that none of the good attributes of their forefathers remained within them. How, then, would the Almighty differentiate between them? The Holy One, blessed be He, therefore said to him: Your way of thinking is incorrect. They are the children of the holy fathers, and even if they have strayed from the way, there is still hope. What then, is to be recommended? Take an interest in bringing them to your bosom, bring them close with great compassion, as a compassionate mother might hug her children to her bosom to save them, protect them and warm them under her wing. In this way you will not reject My People because they have distanced themselves from Me, for their source is pure, and everything follows its source. Make the effort to bring them to you with a little compassion, and you will see that they will return to their original pure state, and will begin to resemble their source. And so it was.
Rachamecha HaRabim, pp. 240 – 241, The Sha'arei Rachamim Yeshiva Institute for Manuscript Publication, 1990, Jerusalem
1985-1902