A Short Tribute
חכם שלמה אליעזר אלפנדארי, ידוע בכינוי 'הסבא קדישא', נולד לאמו חוה ולאביו חכם יעקב, בשנת תקע"ה (1815) בעיר קושטא שבטורקיה.
בילדותו נפטר אביו, ואמו, שהייתה למדנית גדולה, לימדה אותו תורה. בשנת תקצ"ב (1832), כשהיה חכם אלפנדארי בן 17, נשא אישה ונולד להם בן, אולם בנם נפטר ומאז נשארו חשוכי בנים. חכם שלמה אליעזר אלפנדארי אסף אל ביתו יתומים צעירים ושימש להם כאומן.
בשנת תר"ו (1845) בהיותו כבן 30, חכם שלמה אליעזר אלפנדארי מונה לחבר במועצה הרוחנית של הקהילה היהודית בקושטא, ולימד עשרות תלמידים בישיבה שייסד הנדיב פואה.
בשנת תרנ"ז (1897) חכם שלמה אליעזר אלפנדארי מונה כחכם באשי לקהילת יהודי דמשק. משרה בה נשא במשך עשרים שנה, עד לאחר מלחמת העולם הראשונה.
בשנת תרע"ז (1917) חכם שלמה אליעזר אלפנדארי עלה לארץ ישראל, ושימש כרבה של העיר צפת.
בשנת תרפ"א (1921) עלה והתיישב בירושלים, שם ישב בביתו בעיר החדשה ברחוב הקרוי כיום על שמו.
חכם שלמה אליעזר אלפנדארי התנגד לתנועה הציונית, לתנועת המזרחי ולאגודת ישראל. הוא כתב מספר מכתבים כנגדם התנועה, וחתם על אגרות ומנשרים כנגד הועד הלאומי, כנגד חילולי שבת ותחומים נוספים שבהם נפרצו חומות הדת בארץ ישראל.
חכם שלמה אליעזר אלפנדארי נפטר, בשיבה טובה, ביום כ"ב באייר תר"ץ (1930), תוך תפילת שחרית, כשהוא מעוטר בטליתו ותפילין, ונטמן בהר הזיתים שבירושלים.
חכם שלמה אליעזר אלפנדארי חיבר חיבורים רבים, אך מרביתם נעלמו או נותרו בכתב יד. בין כתביו שנותרו והודפסו: שו"ת מהרש"א אלפנדארי; ספר 'גדולי ארץ' - על כת הקראים, 'אשא עיני' - הגהות והוספות על ספר 'מערכות דברי אמת' לחכם יצחק בכר דוד, קונטרס 'לימוד זכות' - על אתרוגים מורכבים.
A few quotes from the Rabbi on 'Tzedakah and Healing' in which he seeks a lenient approach for a poor person that will not detract from the festival's celebration
Just before Passover a person came to me with a bag of flour from which matzah had been baked and in which a bit of dough was subsequently found stuck inside the bag. He went to the halakhic instructor here in the city of Haifa, may it be built and established, Rabbi Atai, blessed be he and his name, from the Ashkenazi community, who sent him to me to instruct him on whether it is to be permitted or proscribed for use. I noted that the sticky spot was very small, so that even if it had fallen in in its entirety, the entire amount justified ignoring it. One might have felt a doubt in allowing it, for one must be attentive to the words of those who would proscribe it, even if there are some who might claim that there is no trace of its taste. But my heart would not permit me to proscribe it, for this was a poverty-stricken person, who had no means to purchase more, and would be excluded from the festival's celebration. I therefore thought I might find a way to allow it.
Responsa by Rabbi Shlomo Eliezer Alfandari – the Saintly Grandfather, Part One, Orach Chaim, section 15, p. 36, 2nd Edition, printed in Jerusalem, 1990
1930-1815