חכם ישועה שמעון חיים עובדיה


A Short Tribute

חכם ישועה שמעון חיים עובדיה, נולד לאמו ג'מול ולאביו מסעוד עובדיה בכ"ז אייר תרל"ב (1872)בעיר צפרו שבמרוקו. אמו היתה ממשפחת החכם אליהו בן-הרוש ואילו אביו שימש כשליח ציבור בבית הכנסת.
ראשית לימודו מפי אביו, ומפי החכמים אבנר אגייני ויוסף אגייני. בחברותא למד עם חכם רפאל עמרם מאמאן. 
בשנת תר"ן (1890), נשא לאישה את אסתר בת מיימון עזראן. הם חיו בעוני רב, ונולדו להם חמישה ילדים.
בשנת תרנ"ב (1892) חכם שמעון חיים עובדיה החל ללמוד בישיבה חדשה שהקים בעיר חכם משה מורצייאנו. הישיבה נקראה 'וזאת ליהודה', ולמדו בה רבנים לצד תלמידים צעירים. 
בשנת תרס"א (1901) נפטר אביו. חכם שמעון חיים עובדיה נתמנה במקומו כשליח ציבור בבית הכנסת, והיה דורש בכל שבת ושבת בבית הכנסת. הוא שימש גם כגזבר העניים, שתפקידו היה לטפל בחלוקת כספי הצדקה. 
בשנת תרס"ט (1909) חכם שמעון חיים עובדיה חיבר בין 'חובבי ציון' בעיר צפרו ל'חובבי ציון' בעיר פאס. פעולות האגודה הציונית נמשכה כשלוש שנים, עד הוצאת הפעילות הציונית מחוץ לחוק. 
בשנת תרע"ג (1913) הוא חלה וכסגולה לרפואה הוסיף לו חכם אלישע אפרייאט את השם 'ישועה'.
בשנת תרצ"ט (1939) חכם ישועה שמעון חיים עובדיה שימש ברבנות העיר צפרו. כעבור ארבע שנים הידרדר מצבו הבריאותי, ובנו חכם דוד עובדיה החליפו ברבנות.
חכם ישועה שמעון חיים עובדיה נפטר ביום ו' אלול תשי"ב (1952) ונקבר בצפרו. 
כתביו נדפסו בספרים 'תורה וחיים', 'ישמח לבב' ו'תשובת השנה'.
A few quotes from the Rabbi on 'Redemption of Israel' in which he evokes the love for Zion and mankind as mirroring signs of the redemption

Dear Sons of Zion! We have heard with our own ears how many among our nation's sons, from all ends of the world, have donned the fervent mantle of the Lord of Hosts and have joined in rising with enthusiasm from the torpor of the bitter Exile that had ground the hopes of the People of Israel to dust. They are establishing new societies throughout all Jewish communities on an ongoing basis, and plan to awaken the love of Zion in the hearts of those enduring hardship and to revive their dusty memories. The two main pillars at the foundation of the precious purpose of these societies are love of Zion and love of mankind. People everywhere are contributing to the treasuries of this precious endeavor, each according to their ability, to provide the driving force that is vital to operating these virtuous societies. This precious endeavor reflects the signs of redemption as might a polished mirror illuminated by the lightening of the universe; its praises fill the world. This is indisputable testimony and determining evidence that the LORD has remembered His People and elevated their remnants before His throne. Hurrah! Who could hear of such a thing and not join, body and soul? Who could hear of such a thing and not lovingly take upon himself the yoke of this precious endeavor, this crowning glory?

Torah VeHaim, Tzava-Yemei, p. 33, Daf Chen Publishing, Jerusalem, 1972