A Short Tribute
חכם רפאל ברוך טולידאנו נולד לאמו חנה סודרי ולאביו חכם יעקב טולידאנו, במקנס שבמרוקו, בשנת תר"נ ((1890) הוא נישא לרחל, ביתו של חכם שלום עמאר, ולזוג נולדו שני בנים - יוסף ויעקב. רבותיו העיקריים היו חכם חיים בירדוגו - רבו המובהק, חכם חיים משאש - רבו במוסר, וחכם יוסף אלקובי - רבו בקבלה.
בשנת תרס"ח (1908), והוא בן 18, התמנה לדיין בעיר מקנס. בשנת תרע"ז (1917), לאחר פטירת אביו, נתמנה לראש אב בית הדין ולרבה הראשי של מקנס. בתפקידו זה קיבל ממלך מרוקו חסן השני את עיטור "וויסאם עלאוית", ומהממשלה הצרפתית קיבל את עיטור לגיון הכבוד.
חכם רפאל ברוך טולידאנו הקים במקנס מוסדות צדקה וחסד: 'ביקור חולים' - אשר הגיש סיוע רפואי בחינם לעניים, 'דובב שפתי ישנים' - בית דפוס שהוציא לאור ספרים של חכמי מרוקו, 'שובו בנים' - תנועה לחיזוק רוחני, 'מלביש ערומים' - הספקת ביגוד לעניים ולנזקקים, ו'מוהר הבתולות' - סיוע לחתנים ולכלות.
חכם רפאל ברוך טולידאנו הקים ישיבה לבני הכפרים והעיירות הסמוכות למקנס, ודאג בעצמו למחסורם של התלמידים, החל בביגוד ומזון וכלה בטיפול רפואי. מדי יום מסר שיעורי תורה בבית מדרשו במקנס לפני כ-150 משתתפים, ובימי שישי היה מחלק לעניים את הכספים אשר גבה במהלך השבוע מתושבי העיר.
בשנת תשכ"ג (1963) עלה לישראל, התיישב בבני ברק, אך בראות את צער העולים ממרוקו בארץ ישראל, נדד בקרב הישובים השונים, ונשא דרשות התעוררות. בשנת תשכ"ד (1964) נשא נאום ידוע, ובו ביכה את מצב הנוער הספרדי העולה לארץ ונוטש את מורשת אבותיו. הוא הטיל את האחריות על הציבור החרדי בישראל וזעק בקול גדול: "ואיך אעלה אל אבי והנער איננו אתי?".
חכם רפאל ברוך טולידאנו נפטר בי"ח מר-חשוון בשנת תשל"א (1971), ונקבר בבני ברק.
צאצאיו הקימו מוסדות תורה על שמו: ישיבת 'חזון ברוך' בצרפת, ישיבת 'אור ברוך' בירושלים וקהילת 'עטרת ברוך' בבני ברק. תולדותיו נכתבו בין היתר בספרים 'מקנס- ירושלים דמרוקו' וכן בהקדמה לספר 'אהל יעקב'.
חכם רפאל ברוך טולידאנו חיבר את הספר 'קיצור שלחן ערוך השלם' לפי מנהג מרוקו. בספר מופיעים גם פיוטים שכתב, והידוע בהם הוא 'אשורר שירה לכבוד התורה'.
A few quotes from the Rabbi on 'Love of Israel' in which he instructs us to pray with a congregation, despite that it may include transgressors
A person should always strive to pray in synagogue with the congregation, for the prayer of a congregation is always accepted. Even if it may include transgressors, the Holy One, blessed be He, does not tire of public praying. One should therefore participate in the congregation, and not pray in private when it is possible to pray with the congregation. Left without a choice, when one cannot go to the synagogue, one should aim to pray at the time the congregation is reciting the Eighteen Blessings.
Kitzur Shulchan 'Aruch HaShalem, Part A, section 80, paragraphs 13 – 14, Ahavat Shalom Institute, Jerusalem, 2006
1971-1890